הכרעת דין בתיק ת"פ 27853-08-10

נגד הנאשמת הוגש כתב אישום בו יוחסה לה עבירה של העסקת תושב זר שלא כדין בכך שבין התאריכים 8/6/09 - 10/6/09 בביתה שבכפר קאסם העסיקה בעבודות בנייה שני תושבי איו"ש, אשר לא היו להם אותה עת אישורי שהייה כדין בישראל.

ארז רצון אשר שימש בתקופה הרלבנטית ראש משמרת סיור במשטרת ישראל, סיפר בבית המשפט כי בתאריך 10/6/09 היה בסיור בכפר קאסם, ובמהלך הנסיעה הבחינו אנשי צוותו בפועלים העובדים על פיגום. התעורר חשד כי הם תושבי איו"ש ועל כן נערכה בדיקה. השניים הציגו תעודות זהות והסתבר כי אכן מדובר בתושבי איו"ש אשר סיפרו כי הם עובדים אצל הנאשמת והצביעו על הכניסה לבית. השוטרים הקישו על דלת הבית, אותה פתחה הנאשמת, אשר לדברי העד ביקשה ממנו כי "יוותר לה" הוא הסביר כי משמעות הדבר היתה "לא לעשות ענין, לא לפתוח תיק ולשחרר אותם למחסום" העד הבהיר לה כי לא כך ייעשה.

העד ציין בחקירה הנגדית שלא ציין מתי ביקשה הנאשמת כי יוותר לה האם טרם עיכובה או לאחר מכן. הוא אישר כי כוונתה לגביה היא , היתה כי לא תילקח אל תחנת המשטרה.

העד ציין כי לא נאמר לו על ידי הנאשמת כי היא גרושה עם חמישה ילדים, ברם הוא הבין מכך שנאמר לו כי הפועלים עובדים אצל הנאשמת כי "אין גבר בתמונה".  הוא שלל את דברי ב"כ הנאשמת כי אין זה דבר פשוט לעכב אישה בכפר קאסם  וציין כי  ישנה התחשבות שלא לפגוע בה ועם זאת היה צורך לעכבה להמשך החקירה וכך נעשה.

זוהר שרעבי הוא שערך את דו"ח העיכוב בעניינה של הנאשמת, בו נמסרה לה עילת העיכוב "העסקת שב"ח" ונרשמה תגובתה: "אני לא ידעתי אני לא מבינה בזה"  (ת/4).

העד סיפר בבית המשפט כי אינו זוכר את האירוע וכל שעשה היה לרשות את דו"ח העיכוב. הוא מניח על פי שרשם שהיה עם ארז רצון כי הלה הזעיק אותו על מנת שיסייע לו.  העד אישר כי אם הוא רשם את הדברים הרי שאת השיחה עם הנאשמת לצורך רישום תגובתה הוא ניהל . הוא אינו מבין ערבית או דובר ערבית  ומשנאמר לו כי העברית שבפי הנאשמת חלשה ביותר, השיב כי מה שרשם הוא שהיה.

 אוסקר יעקובוב  הוא החוקר שגבה את הודעתה של הנאשמת במשטרה וסיפר כי חקירתה התנהלה בעברית. לדבריו, לו עלתה טענה כי אינה מבינה עברית היו נעזרים במתורגמן, אלא שלא התעוררה בעיה כזו.

בחקירה הנגדית הסביר העד כי אינו דובר ערבית כלל ועיקר והבהיר את נוהל החקירה כיצד משוחחים עם הנחקר ומבררים האם הוא מבין את השפה אם לאו.

הוא ציין כי הגם שבפתח ההודעה מופיעים דברי הנאשמת כי אין לה מה לומר, הרי שלא התקיים בענין זה תשאול מוקדם ולו התקיים כזה הוא היה מתועד בכתב.

 החוקר ציין כי מסר לנאשמת על זכות ההוועצות  ואינו מחוייב לחזור על כך מספר פעמים גם אם היא לא הגיבה על הודעתו זו.  הנאשמת מסרה לו כי היא מבינה על מה היא נחקרת ואל העלתה בעיה בהבנה.

שחר אדלר אף הוא שוטר סיור אותה עת, הוא שעיכב את שני הפועלים שנתפסו במקום מסר כי לכל אחד מהם מסר טרם עיכובו כי הוא חשוד סבכך שנמצא עובד באותו בית וכי הוא שוהה בישראל שלא כחוק.

כן הוגשו תעודות עובד ציבור באשר לשני הפועלים באשר לכך שבאותם תאריכים רלבנטיים לכתב האישום הם לא החזיקו באישורי כניסה כחוק לישראל. (ת/1 - ת/3).

הוגשה הודעתה של הנאשמת במשטרת ישראל (ת/5).

את ההודעה פתחה הנאשמת בכך שהיא מבינה על מה היא נחקרת כי אין לה מה לומר יותר וכי "הם עובדים אצלי יומיים לא ידעתי שהם משטחים". היא השיבה כי לא שאלה ואתם מהיכן הם וכי הביא אותם לביתה בנה מוחמד אשר לא שאל אותם מהיכן הם.

היא הסבירה כי הועסקו בביתה בקיר אבנים המצוי במחוץ לבית וכי שכרו של כל אחד מהם הוא  120 ש"ח ליום. שכרם נמסר על ידיה לבנה מוחמד והוא מסר את השכר לפועלים.  היא הוסיפה וציינה כי אינה יודעת שאסור להעסיק תושבי שטחים ללא אישור בארץ. וכי בנה נשלח על ידיה לכפר קאסם על מנת למצוא פועלים. היא אינה יודעת את שמותיהם.

הנאשמת אישרה כי הבית בו עבדו הפועלים הוא בבעלותה.

בבית המשפט סיפרה הנאשמת כי העברית שבפיה היא מועטה ויש לה קושי להתבטא.

היא סיפרה כי בנה הביא שני פועלים על מנת שיהרסו את הקיר ולסיים את העבודה בבית  וכי בנה הוא זה שיצא לחפש אחר פועלים מאחר שהיא אישה דתיה ומסורתית, גרושה ואם לחמישה ילדים ובמגזר בו היא חיה אין זה רואי שאישה תצא ותדבר עם גברים.

לדבריה היא נותרה בתוך הבית ולא ידעה על המתרחש בחוץ ואף שכרם של הפועלים שולם באמצעות בנה בכסף שהיא מסרה לו. לא היה ידוע לה כלל ועיקר מוצאם של הפועלים והיא אף לא התעניינה אצל בנה באשר לכך.